דבר האוצר
דורון הורביץ



אין זאת עוד תערוכת צילום שבה מציג הצלם את פאר יצירותיו ומנסה לשתף את הצופים באיכותן או במסר הצילומי שהן מביעות

הצילומים המרהיבים המוצגים כאן שייכים לממד אחר של הצילום. התערוכה מספרת את סיפורו של רז במסעו האחרון בהודו. ייתכן שרז לא היה מאשר לי להציג את כל התמונות שבחרתי להציג. אין ספק שבעת שטייל בהודו חווה רז את המקום באופן שונה ממני, האוצר, המנסה לאגד את מאות התמונות שצילם לתערוכה מרשימה המספרת עליו כאדם וכצלם חובב בעל עין רגישה

רז מחבר אותנו לרגעים שבהם הוא מתפעל מהנוף, לרגעים שבהם הוא מתרגש ממאלף מקומי המשתעשע עם הקוף. תמונותיו הופכות את הצופה לשותף פעיל במסעו, ואנו הצופים בתערוכה, צופים עמו מהמרפסת על עבר בתי העיר. מתרשמים למראה קרן אור ראשונה הצובעת את הנוף המרהיב וחולקים עימו את הרגעים שבחר להנציח. מאות רגעים מאות תמונות

אחרי כמה ימים של צפייה הרגשתי שאני שותף למסע. קל להתחבר לרז האדם העומד במד השני של התמונות המצולמות, אך דמותו נשקפת מכל אחת מהן. שבו התמימות של המטייל הישראלי היוצא למסע לחקור את הודו ובה בעת חוקר את עצמו

רגע אנו במרומי ההר ומיד אחר כך אנו משתעשעים עם ילדי הכפר. גם ברגעים שבהם אנו על החוף עם החבורה הישראלית, וכולם מעדיפים לרבוץ על החוף, רז אינו נח לרגע. הוא מצלם את חבריו, עוצר לרגע להגיש להם אבטיח עסיסי, ואינו שוכח לתעד זאת במצלמתו

לא היה לי קל להתבונן במאות רבות של תמונות שצולמו כחווית מסע אישית ולנסות להציגן בתערוכה אחת של ארבעים צילומים

התערוכה בנויה כמסע קצר המחבר את הצופה לאותם הרגעים שבהם עינו של רז לוכדת תמונה מרשימה, ובמהלך המסע אנחנו עוצרים לרגע ומבטים ביופייה של התמונה והן ברז האדם

התמונה האחרונה בתערוכה, תמונת השביל המתפתל בנוף, טומנת בחובה משמעות כפולה של סיפור המסע: לא רחוק מהמקום שבו צולמה התמונה קיפח רז את חייו, והתמונה הזאת היא האחרונה שצילם

התערוכה מסתיימת במקום שבו הסתיימו חייו של רז, ואנחנו הצופים, לא נזכה עוד להגיע אל סופו של השביל